השנתיים שלפני הגמילה היו מאוד עמוסות. לצד העבודה “היומית” שלי, ניהול החנות האקולוגית אקו סטור, נרשמתי, פקדתי, וסיימתי לימודי תואר שני. לחזור לספסל הלימודים היה נעים, אבל להיות סטודנטית זה גם מבחנים, זה גם עבודות ומאמרים (באנגלית!). על אף שהחיים שלי תמיד מלאים ומעניינים, ואפילו שאני רגילה בחיים תחת עומס, זה היה עמוס מאוד. מצאתי את עצמי מתמרנת, מהעבודה לבית ללימודים, בלי פנאי, בלי זמן להכין לעצמי אוכל, לעשות ספורט, לבשל היתה מבחינתי מילה גסה. אבל הרי גם כשאין זמן לבשל צריך לאכול, ולי היו פתרונות. מה הייתי עושה? עוצרת במאפיה, במינימרקט השכונתי וקונה. קונה בורקסים, קרואסונים, שיהיה גם מלוח וגם מתוק, פיתות, לחמניות, גבינה צהובה, חמאה, עוגיות, ארטיקים ושוקולדים. הכל. כל מה שמיידי, זמין, מלא סוכר ופחמימות ריקות. רק ככה הייתי מתיישבת ללמוד.

אבל אלו היו רק השנתיים האחרונות. עליות וירידות במשקל הן משהו שאני מכירה מגיל צעיר. מדי פעם אני מרזה, מדי פעם אני משמינה. בבית הספר היסודי הייתי מבין הילדות הגבוהות בכיתה, אני פרשתי את זה שהייתי ‘שמנה’ – וכך את הדיאטה הראשונה שלי עשיתי כבר בכיתה ד’. מאז נכנסתי למעגל קסמים אינסופי של עליות וירידות במשקל. האינטנסיביות של התקופה האחרונה הובילה אותי לסבב השמנה נוסף, לתחושת כבדות, בגדים שהולכים ונעשים צרים עד שחלק מהם כבר לא עולה, ועל בגדים חדשים בכלל לא היה מה לדבר. מפעם לפעם הייתי אומרת לעצמי,  פעם אחרונה ודי, לא עוד, אבל למחרת היית מוצאת את עצמי עושה שוב את אותו הדבר. הפרעת אכילה. וזה לא שלא ניסיתי. ניסיתי הרבה שיטות הרזיה, לבד, בקבוצת תמיכה, דיאטניות, נטורופטיות מהטובות בארץ, ספרות הדרכה. עשיתי דיקור באוזניים לדיכוי התיאבון, אבל כשהמחטים נפלו התיאבון חזר. הבנתי שאני במעגל קסמים. הייתי נואשת וחיפשתי אחר פתרון שישחרר אותי מהתלות במתוקים והגלוטן.

עד שהגעתי לטיפול הילינג, שמפחית את התשוקה לסוכר וגלוטן, טיפול משנה חיים. יצאתי מהטיפול המומה – הבנתי שאחרי הרבה התלבטויות ושנים של חיפוש, הטיפול שקיבלתי היה הילינג! דבר שהוא חלק בלתי נפרד מחיי כבר 15 שנים. שילמתי 2500 שקל על טיפול אותו יכולתי לקבל מהמורה שלי, אבל היה לי ברור שהייתי חייבת להרחיק לכת כל כך הרבה, להגיע אולי כמעט עד הקצה, כדי לשנות כיוון והפעם לתמיד. אחרי הטיפול הרגשתי מסוחררת, רציתי רק לחזור הביתה ולנוח מעט. אחרי שהסחרחורת חלפה הגיע הבלבול, מה עלי לעשות עכשיו? מה אוכל? אספתי את עצמי ויצאתי לקניות – אבל הפעם אחרת. לאט לאט הבנתי שלראשונה, ומזה שנים, מצאתי את אשר חיפשתי, לא לפרק זמן, לא מנוחה מאכילה אינטנסיבית, אלא דרך חיים. השתחררתי מהתלות בגלוטן והמתוקים, לא עוד אכילה כפייתית חסרת אבחנה, שכל מטרתה היא סיפוק מיידי. המתוקים והפחמימות הריקות עדיין היו שם, אבל אני הייתי שונה. יכולתי לבחור מה אני מכניסה לתוך הגוף שלי. היכולת לבחור הביאה אותי לשנות את הרגליי, להכין לעצמי אוכל בריא, טעים ומזין – ולא לשכוח את עצמי גם אם אני מאוד עמוסה ועייפה. זה היה כמו ללמוד שפה חדשה. הירקות חזרו להיות חבריי הטובים ביותר. חסה, פטרוזיליה, עגבניות שרי, מלפפונים, התחלתי לשתות שייקים ירוקים, נהניתי מטעם הבריאות ומהידיעה שאני שוב מזינה את הגוף שלי עם מזון שמיטיב עימו. אימצתי לי את דייסת הקינואה כארוחה מנחמת, וככל שעבר הזמן ההרגלים החדשים הפכו להיות חלק משגרת חיי. בינתיים שנתיים וחצי אחרי הגמילה מסוכר וגלוטן רזיתי 25 ק”ג! חזרתי לרכוב באופניים ולעשות ספורט, אני מרגישה נהדר ובעיקר השתחררתי מההתמכרות ששלטה בי והקשתה עלי. משמצאתי את הדבר אותו חיפשתי במשך שנים הבנתי שאני רוצה להעביר אותו הלאה לעוד הרבה אנשים.